החלטה בתיק תיק הוצל"פ 26-00003-01-0

לפניי בקשת החייב ב"טענת פרעתי" ובה טענתו כי חובו לזוכה סולק ולפיכך מבקש הוא להורות על איפוס חוב המזונות אשר נצבר בתיק ממועד פתיחתו ועד לחודש יוני 2012, מועד בו החל להיות הורה משמורן.                                                    

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:                            

1.         תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 16.1.01, לשם אכיפת פסק דין למזונות קטין אשר ניתן בבית המשפט לענייני משפחה ביום 4.7.00 (להלן: "פסק הדין").                                        

2.         לאחר שמיעת דברי הצדדים ובאי כוחם בדיון שהתקיים בפני כב' בית הדין הרבני בתל אביב-יפו, ניתן ביום 4.1.99 פסק דין לפיו הצדדים יחזרו לחיות בשלום בית (להלן: "פסק דין לשלום בית").  

3.         ביום 14.3.13 ניתנה החלטה על ידי כב' בית הדין הרבני לפיה נקבעה משמורת הקטין אצל האב.                                

4.         ביום 26.3.13 הגיש החייב בקשה בטענת "פרעתי" וסגירת התיק. 

5.         הזוכה התנגדה לבקשת החייב ונקבע דיון ליום 29.7.13 (להלן: "הדיון"), במסגרתו נחקרו הצדדים באריכות.                    

טענה מקדמית:                                                

6.         החייב טוען כי יש להחיל את סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק לתיקון דיני משפחה או החוק") ולהורות על סגירת התיק. החייב מפנה לפסק דין תמ"ש (נצרת) 6929-04-13 לפיו על הזוכה היה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת רשות להמשך והפעלת ההליכים בתיק. מנגד, טוענת הזוכה שאכן היא פעלה בתיק ההוצאה לפועל ומפנה לעדותו של החייב לפיה ידע על תיק המזונות ופתיחתו ואף הוצאה נגדו פקודת מאסר. 

7.         בהתחשב במכלול הנסיבות והנטען ולאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, לטעמי יש לדחות את הטענה המקדמית שהעלה החייב וזאת מן הנימוקים המפורטים להלן:                                

8.         לשאלה באם סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה יש תחולה בענייננו, חשיבות מרובה. באם יש לסעיף 11(ב) הנ"ל תחולה, הרי שתחילה נדרש אישורו של כב' בית המשפט לענייני משפחה טרם ההכרעה בבקשת החייב בפני רשם ההוצאה לפועל.                        

סקירה משפטית בדין האזרחי:                                  

9.         סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה קובע:

"מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".

 סעיף 3(א) לחוק קובע כי:

"אדם החייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטנים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".                                           

10.        כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 779/76 שוחט נ' שוחט מבחין בין סעיפים פרוצדוראליים לסעיפים מהותיים בחוק לתיקון דיני משפחה. לשיטתו, סעיף 11(ב) הינו סעיף פרוצדוראלי, ככזה חל הוא גם על יהודים. כב' השופטים אשר וויתקון קבעו בדעת רוב, כי סעיף 11(ב) הנ"ל הינו סעיף אשר אינו חל על בני זוג יהודים וזאת בהתאם לסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה.              

11.        המשנה לנשיא, כב' השופט מ' אלון בע"א 596/89 יצחק לוי חקק נ' הילדה לוי חקק, פ"ד מה(4) בעמ' 765 , מותיר עמדה זו של כב' השופט שמגר בדעת מיעוט, תוך אמירה כי פירוש כפי שנתן השופט שמגר נוגדת את לשונו הפשוטה של החוק כך לדברי כב' השופט מ. אלון:                                                       

"את דעתי בשאלה האמורה הבעתי (ע"א 250/83 [12], והמעיין יעיין שם), והיא, כי המילים "והוראות חוק זה" משמען כפשוטן: כל הוראות החוק. לדעתי, ההבחנה המוצעת בין הוראות חוק שהן מהותיות לבין הוראות חוק שהן פרוצדוראליות קשה ליישמה ונוגדת היא את לשונו הפשוטה של החוק. וכך גם עולה מדברי ההסבר להצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) ומהדיון שנתקיים בה בכנסת, כפי שאעמוד על כך להלן (פיסקה 6; וראה עוד פרופ' רוזן-צבי, במאמרו הנ"ל, בעמ' 116-118). דעתו של חברי לא נתקבלה על דעת רוב שופטי בית משפט זה, והיא נותרה דעת מיעוט (ראה: ע"א 779/76 [2], בעמ' 597-588; ע"א 13/78 [1][ע"א 250/83 [12] הנ"ל; ע"א 610/88 [13]).